כשהאנרגיה, העניין והתקווה דועכים — והעולם מאבד בהדרגה את צבעיו.

כשהגוף עייף — אבל המערכת לא מצליחה לעבור למצב שינה, או לשמור עליו.

כשמערכת הוויסות של הקשב, האנרגיה והדחפים פועלת בקצב אחר. לא פחות. אחרת.

כשמשהו שנועד להעניק הקלה או הנאה משתלט על מרכז הבחירה — והרצון החופשי הופך לתגובה שחוזרת על עצמה מבלי שהתכוונו לה.

כשמערכת ההתראה של הגוף נשארת דלוקה — גם בהיעדר סכנה אמיתית.

כשהאיום כבר חלף, אך הגוף והמוח עדיין מגיבים כאילו הוא מתקיים כאן ועכשיו.